מאת יזהר שרון
יזהר שרון, בן קיבוץ, אלוף הארץ בקפיצה במוט לשעבר, מעלה על הכתב סיפור חיים של ייאמן. זהו קודם כל סיפורו של דור. דור ההתיישבות העובדת שנולד בשנות ה50, דור שעבר את מלחמת יום הכיפור וקרבות הבלימה בסיני. דור שהיה שותף בבניית הארץ ושילם על כך מחירים כבדים.
יזהר מעלה את סיפורו המרתק שלעיתים הוא קשה, לעיתים מצחיק ותמיד מפתיע. סיפור שמתחיל בילדות בקיבוץ של פעם, ממשיך בשרות צבאי ארוך הכולל שלוש פציעות אנושות ומלאי אינסופי של אסונות, קרבות וגבורות לצד הצלחות והרפתקאות. משם הוא ממשיך בסיפורו על בניין הארץ כשכיר וכעצמאי. גם שם תמיד רדפו אותו האסונות ומזלו שהציל אותו שוב ושוב והשאירו בחיים.
יזהר מוליך את הקורא בין מדורות הקומזיץ בקיבוץ למדורות הקרבות ובשפתו הקלילה והזורמת פותח את ליבו בפני הקורא ומשאיר אותו פעור פה. והכול כשם הספר, "בחיי כך זה היה".
 
יזהר מספר: "דרך כתיבת הספר ובהוצאה של סיפורים שמעולם לא סופרו וגרמו לי לעינויי נפש, עברתי תהליך של ריפוי והשלמה". הספר נכתב בליווי 'היחידה לנפגעי תגובות קרב' של צה"ל.    
 
"מה מביא אדם בוגר לחשוף כעת בכיכרה של עיר את התחשבנותו לטוב ולרע עם תפיסת השוויוניות האולטימטיבית, אותה חרטה על דגלה התנועה הקיבוצית אל תוכה נולד, ואשר בעבר הייתה גם חזונם של הוריו מולידיו?
מה מביא אדם אשר כבר עבר את מחצית חייו לחשוף את התחשבנותו עם היושב במרומים; את אכזבתו מכך שבורא העולם לא עמד בהסכמים אשר להבנתו נכרתו בין שניהם, בעוד הוא מילא אחר כל התנאים כלשונם?
מה מביא אותי פעם אחר פעם במהלך חיי, להתגרות במוות?
ומי בכלל יאמין לסיפורים הזויים אלה אשר רובם מלווים אותי כבר מעל 50 שנה?
ואולי לחלקם נוספו - עם השנים - תוספות מעולם הדמיון?"