""אופק 1 שוגר לחלל בהצלחה ב-19.9.1988. ישבנו באולם הבקרה והמתנו במתח רב לקבלת השידור הראשון... מחיאות כפיים ופרץ של שמחה אדירה מילאו את חלל האולם הדחוס. ברגעים אלה הצטרפה מדינת ישראל כחברה השמינית במועדון היוקרתי של המדינות ששיגרו לוויינים לחלל ".
האתגר שמעבר לאופק מאפשר לקורא הצצה לסיפורה של התעשייה הביטחונית בישראל בראשית דרכה, עת הייתה תלויה כמעט לחלוטין באספקת אמצעי לחימה מצרפת ומארצות הברית, ולסיפורי פריצות הדרך הטכנולוגיות שלה בחזית הידע, שהקנו לה יתרונות תחרותיים בחדירה לשוק העולמי בתחומי המכ"ם, הלוחמה האלקטרונית, מערכות המודיעין, מערכות הנשק, תחום הטילים ותחום החלל.
המחבר, משה אור-טס, אחד מהמובילים בתעשייה הביטחונית בישראל, שתרומתו כראש פרויקט פיתוח בתעשייה הביטחונית זיכתה אותו בפרס ביטחון ישראל ב-1972. פורשֹ בספר את משנתו על מגמות בשדה הקרב העתידי ועל הצורך להשקיע במו"פ, בתשתיות, במערכות ובציוד, החיוניים לביטחון המדינה. לצד הסיפורים האישיים המובאים על אודות ילדותו בדרום תל אביב, וכנער עובד ולומד, מעניק המחבר לקוראים מניסיונו הניהולי האישי ומספק את המלצותיו הניהוליות, המבוססות על הצורך בראיית גזרה רחבה, שפועלים בה איומים והזדמנויות עסקיות במעגלי זמן שונים. בד בבד הוא חושף פעילות ציבורית לקידום התעשייה של איגוד תעשיות האלקטרוניקה, שבה כיהן כיו"ר, ושל התאחדות התעשיינים, שבה פעל כחבר הנשיאות.
הספר שופך אור על היכולת לראות למרחוק בזכות החזון. ניסיון של חמישים שנה בתעשייה לימד את המחבר, שככל שהאתגר מצוי אי-שם מעבר לאופק, כך יצוצו ספקנים ומקטרגים להחלטת השינוי, וקרוב לוודאי שהדַבֵק בה ימצא את עצמו בודד מול מערכת שלמה וייתפס כמי שפועל נגד הזרם. בַמציאוּת, גברוּ, לרוב, אנשי החזון ופורצי הדרך על קִצרי הראוּת.
