גם כאשר מדינת ישראל נמצאת בעיצומו של השבר המוסרי הגדול ביותר בתולדותיה, מאיר ניצן מסרב להרים ידיים. ראש עיריית ראשון לציון המיתולוגי בוחן את ההיסטוריה הקרובה והרחוקה וביד בוטחת דורש לכונן חוקה למדינת ישראל. הוא משרטט אותה בקווים ברורים ומציב גבולות נוקשים לאנשי השררה.
בחזונו רואה מאיר ניצן מדינה שאינה כופה את הדת על אזרחיה – אך יונקת חכמה מנביאיה, אזרחים שמשרתים את המדינה נאמנה, חוקים ברורים שאינם מותירים מקום לספקות, ערכים של צדק ומוסר שמנחים את קובעי המדיניות, ומדינה הנלחמת על זכויות אזרחיה ללא פשרות. מנבחרי הציבור הוא דורש שינהגו בשקיפות ובנאמנות מוחלטת לתפקידם.
לשיטתו של ניצן, חוקת מדינת ישראל צריכה להישען על יסודות איתנים: התנ"ך ונביאיו, מגילת העצמאות ואבותיה המייסדים של מדינת ישראל, מגילת זכויות האדם של האו"ם והפילוסופים המערביים. בספר מתערבבים יחדיו מיכה המורשתי, גד הנביא, יהודה הנשיא, בנימין זאב הרצל, זאב ז'בוטינסקי, דוד בן-גוריון, מנחם בגין, יצחק רבין, שמעון פרס, האמיר פייסל, ג'ורג' סאנטיאנה, ג'ון לוק, אלכסיס דה טוקוויל, ברוך שפינוזה ואפלטון. מכולם יחדיו שואב מאיר ניצן את השראתו ומנסה להציב את מדינת ישראל בשורה הראשונה של העמים הנאורים ושוחרי התבונה והשלום.
