ב 1948- החל כיבוש שממה זוחל בשטח ההפקר: הפלאחים חרשו מטר אחרי מטר והפכו שטח הפקר שומם באזור לטרון לאדמה פורייה ומניבה למען מדינת ישראל, לא בכוח החוק אלא במחרשות שקבעו עובדה. אלא ששטח ההפקר, שבזכות אותם חקלאים נהפך לגן פורח, נחשב עד היום מבחינת המשפט הבינלאומי ל-" No Mans Land " – שטח ש"בין הקווים" שאין עליו כל ריבונות והכניסה אליו אסורה.
זהו הסיפור שמאחורי "שטח ההפקר" שבטבורו "מנזר השתקנים" – אזור שהיה פצע מדמם ממלחמת תש"ח ועד מלחמת ששת הימים ונהפך לחבל ארץ מרכזי שוקק חיים; נוף העלייה המוּכּר לירושלים, שנדבכים בסיפורו לא מוּכּרים ומסופרים כאן לראשונה. זהו גם סיפורו האישי של מי שהיה אז ועודנו מחוּבר להוויית הדברים של שטח ההפקר והמנזר, מי שראה
לראשונה את המנזר כנער ב 1948- והפך לשכן, לבעל תפקיד בעלילתו טעונת המתחים והאירועים של שטח ההפקר, ולחבר-נפש של הנזירים ב"מנזר השתקנים", המספר את סיפור הקמתו והתבססותו של המנזר.
הספר משלב בין חומרים ארכיונים, שחלקם טרם נחשפו, לבין יומנים של המנזר וזיכרונות אישיים. אריגתם זה בזה משרטטת תמונה מחודשת של מה שהתרחש "בין הקווים".
