פוסט אורח: אלוף (דימ') שלמה גזית

להלן טור לא שגרתי. השבוע נפרדתי מאחי הבוגר, מרדכי-מוטקה גזית, שהלך לעולמו. להלן דברים שנשאתי על קברו:

אחי מוטקה נולד באיסטנבול. כשהיה בן עשר עלה עם המשפחה ארצה. כעבור ארבע שנים התגייס להגנה, ובמהלך 14 שנים, עד שנפצע קשה במלחמת העצמאות, עבר קורס מ"כים, קורס מם-ממים, ואף גויס לכוח ההגנה, משנערך היישוב לעמוד ולהתגונן בפני גייסות הגנרל רומל.

מסיים תואר שני בארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית נבחר כאחד מ- 16 הצוערים שגויסו למחזור הראשון של בית הספר לדיפלומטים, בית ספר שהוקם ע"י המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, במסגרת ההכנות למדינה שתקום.

מלחמת העצמאות הביאה לפרוק הקורס ומוטקה גויס לגדוד "מוריה" בחטיבה הירושלמית – תחילה, כקצין המודיעין, ואח"כ כמפקד פלוגה.

כפר הקסטל היה הכפר הערבי הראשון שנכבש על ידנו במלחמה, על מנת להחזיק בו ולשלוט על הדרך לבירה.

פלוגה ירושלמית, בפיקוד מוטקה, נשלחה להחזיק במקום, ולהדוף את התקפות-הנגד שבקשו לחזור ולהשתלט על המקום. ההתלקחות נוצרה משפגעו לוחמי הפלוגה והרגו את מפקד הכוחות הערביים במרחב ירושלים, עבד אל קאדר חוסייני, ואלפי ערבים ניסו לחלץ את גופתו. לאחר קרב קשה, ולמרות תגבורת אנשי פלמח שהגיעה למקום – נאלצו מוטקה ואנשיו לסגת מן המקום.

כחודש לאחר מכן, נכנס לרובע היהודי בעיר העתיקה, בראש כוח תגבורת וכמי שמונה כמפקד החדש של הרובע.

בעת סיור בעמדות – נפצע מאש שנורתה לעברו. פציעתו הייתה קשה, ומצבו החמיר בהיעדר תנאים רפואיים לטפל בו במקום.

ימים ספורים לאחר מכן נכנע הרובע היהודי ומוטקה היה בין הפצועים-קשה שפונו לעיר היהודית ולא יצאו לשבי בירדן.

במשך שבועות עבר תהליך החלמה קשה. רינה, רעייתו לעתיד, סעדה אותו במסירות.

שנה לאחר מכן נקרא ע"י ולטר איתן, מנכ"ל משרד החוץ, להצטרף לשורות המשרד.

למעלה משלושים שנה עשה בשרות המדינה, בתפקידים דיפלומטיים בחו"ל ובמשרד בארץ. הוא שרת בבורמה, בלונדון, בוושינגטון ובפריז.

בכל אותן שנים הוא לא היה האיש ל- SMALL TALK, הדיפלומט שמסיבות הקוקטייל מהוות מרכיב כה חשוב בפעילותו. מסיבות אלה היו לו לזרא. ואכן, הוא היה איש שרות-החוץ שאת עיקר שנותיו עשה כאן במשרד, בארץ.

דומני כי חמש השנים שעשה בוושינגטון היו המשמעותיות בקריירה הדיפלומטית שלו.

כציר בשגרירות היה זה הוא שריכז את המגעים המדיניים אשר הבשילו ופרצו את הדרך לרכישת אמצעי לחימה לצה"ל מארה"ב. ואכן, גולת הכותרת הייתה המשלוח הראשון של מטוסי הסקייהוק לחיל האוויר.

ובמקביל, היה אחראי למגעים הרגישים אל מול הלחץ של מחלקת המדינה האמריקאית בשלב ההקמה והפיתוח של הכור הגרעיני בדימונה.

הייתה לו מערכת יחסים קרובה לגולדה מאיר. הוא היה מנכ"ל משרדה כשרת החוץ, ואח"כ, כראש הממשלה, לרבות בימים הקשים של מלחמת יום הכיפורים.

משפרש משרות החוץ עסק במחקר ובכתיבה, באותם נושאים שעניינו אותו – היסטוריה בת זמננו, בעיות האיזור וחיפוש פתרון לסכסוך הישראלי-ערבי.

מוטקה היה איש צנוע, כמעט נחבא אל הכלים. מעולם לא ביקש לפאר ולרומם את מעשיו והישגיו.

מדינת ישראל איבדה היום את אחד מבכירי בניה, מבכירי שרות המדינה של המדינה שבדרך ושל המדינה בראשית ימיה.