.. אני מחפשת את ההתחלה. את המשפטים הראשונים. את ה 'בראשית ברא'... את ה 'היה הייתה'... 'היה הייתה פעם ילדה שרצתה להיות הילדה הכי טובה'. בנואשות של פיטר פן, אני מנסה לתפור לגופי בתפר נסתר את הצל שלי שחמק ממני. המקום ששם הכל התחיל..
ביום ההולדת שלה מקבלת מיקי, אישה באמצע החיים, מכתב אנונימי המזמין אותה לפגישה באי יווני – האי של פַּניקוֹס. לאי זה נסעה לפני שנים רבות. מיקי נענית למכתב ויוצאת לפגוש את עברה. שם, היא צוללת פנימה ונסחפת בין זיכרון לדמיון, בין תשוקה להרס.
במבט אמיץ ומפוקח, ביד יציבה ומאופקת, חושפת אותנו אירית דברת לא רק למצוקות, אלא גם למנגנונים, שאנו מפעילים בבלי דעת, על מנת להתמודד עמן או להדחיקן. ועל כל אלה נוסף הישג לשוני חשוב: המילים, הצלילים והתחביר מתגמשים ומתגבשים לקול אישי, לירי וחושני, מלא יופי ורוך, ומבטיחים קריאה מעניינת ומענגת.
סיגל זהבי
כוחה של דברת כמספרת מתגלה כאן בפרישת התודעה העשירה של מיקי באופן מרהיב וסוחף. הצלילה העמוקה אל נפשה מעלה שאלות לגבי המישור הממשי שבו אנחנו מתקיימים – היכן הוא מתרחש: בחוץ או בתוך-תוכי נפשנו? ומה, בסופו של דבר, שולח אותנו לפעול בחיינו שלנו ולהכריע?
עינת יקיר
