... סגרתי מאחוריי את הדלת, נשכבתי על גבי ולנגד עיניי כשאני במצב ערות מוחלט, הופיעו כמה פרצופים לא מוכרים בזה אחר זה. הם נעלמו כלעומת שבאו. מייד לאחר המראות הללו שמעתי קול מדבר אליי, לא היה זה קולי שלי ולא הצלחתי לזהות או להבין מהיכן הוא נובע.
חשבתי שאני מדברת עם עצמי, שזה לא הגיוני, שאני אולי אפילו משתגעת. ואז התעקש הקול ואמר בהדגשה: "זו לא את, זה אנחנו!..."היה זה קולם של מלאכי ארגמן. "במקום שבו נגמר ההגיון - שם מתחילה הרוח..." זה היה משפט הפתיחה ששמעתי, כאן התחיל הכל.
נדרשתי לוותר על כל מה שנתפש בעיניי כהגיוני על מנת להתוודע לעולם הרוח - עולם שכולו מודעות, תובנות, מסרים ומידעים. מאחר שאין לי בלעדיות על הידע, בחרתי לחלוק אותו עימכם. כולי תקווה שתאמצו אותו ותשכילו להשתמש בו דווקא כאן, בחיים הארציים שלנו, אולי כך נהפוך לאנשים טובים יותר וחיינו יהיו איכותיים יותר.
